<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' יאשיה תנא</h1>
<h2>דף עב.</h2>
ר' יאשיה תנא שבכל מקום בר פלוגתיה דרבי יונתן הוא. היה תלמידו של רבי ישמעאל ותלמידו של רבי יהודה בן בתירא. כמו שכתבתי למעלה בסדר זעירא מאנשי ירושלים. והוא נקרא רבי יאשיה רבה. ומן הוצל היה והוצל היה בבבל כמו שכתבתי למעלה. לכן אין לתמוה על אחי ב"ר יאשיה שהיה בבבל שהרי בעיר אביו היה גר. והכי נמי גרסינן בפרק עשרה יוחסין [קדושין ע"ב ע"א] כי קא מנמנם רבי אמר בירתא דסטיא איכא בבבל ושמתינהו רבי אחי ב"ר יאשיה לפי שצדו דגים בשבת. וגרסינן נמי בפרק הניזקין [גיטין ס"א ע"א] על ההוא עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום רבי יוסי אמר גזל גמור. ובגמרא תנא אם נשא ונתן ביד הרי זה גזל גמור. רב כהנא הוה קא אזיל להוצל חזייה לההוא גברא דהוה קא שדי אופי וקא (נפלן) [נתרו] תמרי אזיל נקט ואכיל אמר ליה בחיי דמר דבידאי שדתינהו אמר ליה מאתריה דרבי יאשיה רבה אתה, קרי עליה צדיק יסוד עולם. ורבי יאשיה רבה זה האריך ימים הרבה כדגרסינן [סוטה י"ט ע"א] אמר ליה רבי אלעזר לרבי יאשיה דדריה. ובע"ה לקמן נכתוב. ופירש רש"י רבי יאשיה דדריה, דרבי אלעזר אמורא היה, ולפי שגם רבי יאשיה תנא עדיין היה קיים הוצרך לברר מי היה שלא היה רבי אלעזר אומר כך לזקן מומחה.
גרסינן בגמרא דאלו הן הנחנקין [סנהדרין ס"ו ע"א] [הלכה] מכה אביו ואמו, תניא איש, מה תלמוד לומר איש איש. לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס. אשר יקלל את אביו ואת אמו. אין לי אלא אביו ואמו. אביו שלא אמו ואמו שלא אביו מנין ת"ל אביו קלל אמו קלל דברי רבי יאשיה רבי יונתן אמר משמע שניהם כאחד. ומשמע אחד אחד בפני עצמו. ובמכילתא [פ' משפטים] בפ' ומקלל אביו ואמו (ובספרי) [ובספרא] [פ' קדושים] אין הברייתות שנויות כמו בגמרא דידן. והכי נמי מייתינן בפרק השואל [ב"מ צ"ד ע"ב] מנין דשואל חייב באונסין דשבוי. משום דלא כתיב אלא ונשבר או מת. ומסיק תניא רבי נתן אומר או לרבות את השבוי. האי או מיבעיא ליה לחלק דסלקא דעתיך אמינא עד דמיתברא ומתה לא ניחייב קמ"ל. הניחא לרבי יונתן אלא לרבי יאשיה מאי איכא למימר. דתניא אביו ואמו וכו'.
ואיכא תנאי נמי דפליגי בפלוגתא דרבי יאשיה ורבי יונתן. כההיא דגרסינן בפרק אותו ואת בנו [חולין ע"ח ע"א] בתחילתו. דגרסינן התם דאותו ואת בנו נוהג בכלאים, דאע"ג דכתיב שה ואמר רבא כל מקום שנאמר שה אינו אלא למעט את הכלאים. כיון דכתיב או שה מרבינן מאו את הכלאים. ופרכינן האי או מיבעיא ליה לחלק דסלקא דעתיך אמינא עד דשחיט שור ובנו שה ובנו לא מיחייב קמ"ל דמחייב. ואכתי מנלן דאותו ואת בנו נוהג בכלאים. ופרקינן לחלק מבנו נפקא. ואכתי מיבעי ליה לכדתניא אילו נאמר ושור ושה ובנו הייתי אומר עד שישחוט שור ושה ובנו ת"ל שור או שה אותו ואת בנו, מאי לאו מאו לא מאותו. הניחא לרבנן דמייתר להו אותו. אלא לחנניא דלא מייתר אותו לחלק מנא ליה. פירוש כיון דאו לרבות את הכלאים דרשת ליה. ומשני לחנניה לחלק לא צריך קרא וסבר לה כר' יונתן דאמר משמע שניהן כאחד ומשמע אחד אחד בפני עצמו.
וגרסינן בהשואל [צ"ה ע"ב] אביי סבר לה כרבי יאשיה ומתרץ לקרא כרבי יאשיה ורבא סבר לה כרבי יונתן ומתרץ לקרא כרבי יונתן אההיא וכי ישאל ונשבר או מת בעליו אין עמו. טעמא דאיתא בתרוייהו הא איתא בחדא ליתא בתרא חייב וכו'. ומורי רבינו אש"ל אמר לי דאע"ג דאמר שמואל הלכה כחנניה דחוששין לזרע האב [חולין ע"ט ע"א] אנן לא קיימא [לן] אלא כרבי יהודא. מדאמר רבא לשמעיה כי מעיילת לי כודניתא ברייתא עיין הני דדמיין להדדי. דקסבר אין חוששין לזרע האב. וסימנין דאורייתא. אלמא דלית ליה דחנניה. ונראה דקשה דרבא אדרבא. כיון דסבר כרבי יונתן, ורבי יונתן כחנניה, וחנניה נמי כרבי יונתן. ולקמן נימא בה מילתא בע"ה.
